אז בואו נהיה אמיתיים.
לפני שלושה חודשים ציינו כאן את יום הזכרון לחללי צה״ל. כל צלמי הפפארצי יצאו לרחובות לצוד חרדים שלא עומדים בצפירה. שלא מכבדים את זכר הנופלים.
אלא שמישהו צריך לקום ולהכריז על השקר המסואב ואחיזת העיניים שעושה הממשלה לעם שלם, כשהיא מספרת לכולנו שהיא מכבדת ביום הזה את זכר חיילנו שבמותם הגנו על מדינת ישראל.
אינני מתכוונת כמובן שהשקר הינו מצד חיילנו הקדושים והטהורים. ה׳ עדי שהלב שלי מרוסק כבר כמעט חודש על כל חייל טהור שלנו שהלך בגבורה ובנכונות לשמור עלי ועליך.
השקר הוא ביחסה של הממשלה בהקשר למלחמה.
העוול המיותר הראשון היה טיפול בצחנת עזה בפעולה קרקעית תוך סיכון חיילנו הנאצלים לשווא. העוול השני והגרוע מכל הוא בהפסקת הטיפול: אם כבר נכנסתם וסיכנתם מה זו היציאה טרם השמדת החמאס עד היסוד?! מה זו הפסקת האש המגוחכת טרם הפסקת ירי הטילים על ישראל?!
כל העם הזה ישב בממדי״ם, התנהג כמו העורף הכי מדהים בעולם, ורק התפלל בליבו שהפעם יעשו מה שצריך. והנה ליום הזכרון הבא יצטרפו שון ואדר ואורון ביחד עם רשימת החיילים החדשה הזו אל רשימת הנופלים. והאמהות והאחים והאבות והארוסות ההרוסות אל משפחת השכול.
למה? בשביל מה?!
אז אל תגידו לי שהחרדים לא מכבדים. כל הקונספט רקוב. חיי היהודים ממשיכים להיות נלעגים ונרדפים רק שהפעם מבית. העולם משמיד אותנו מבחוץ ואנחנו עוזרים לו מבפנים. מדי פעם מבקשים רשות לעשות מחווה הומניטרית עם עצמנו ולעשות כאילו אנחנו נלחמים. אבל לא באמת. הפעם השגנו שקט לתקופה ממושכת! הידד! ואני חרדה מהשקט הזה יותר מאשר ממטח הטילים של הבוקר. אני חרדה מהסיבוב הבא, וממה שיביא איתו.
חיילים אהובים ויקרים שלנו. ביום כזה כמו ט׳ באב אתם בטח עושים מסדר בשמים. עומדים מתוחים וגאים תחת כסא הכבוד. אנא אל תשכחו אותנו כאן למטה, קראו גם לאייל ונפתלי וגלעד, קראו לשלי דדון ולמשפחת פוגל, קראו לתינוקת שלהבת פס, ולכל ששת המיליונים. תכינו את המסדר של החיים!
תגידו לבורא עולם ששם לנו רועה עיוור בראש העדר. שאנחנו חסרי אונים אל מול כל מה שקורה. שאנחנו בחרנו אחרת. שאנחנו רעבים ללחם הפנים, ובכלל לפנים בפנים, אחרת למה כל ספר הפנים הזה?! תגידו שט׳ באב הוא אחלה יום להפתיע ושאנחנו סומכים על בורא עולם שידע להכין אחלה מסיבה.
ותדעו חיילים יקרים שכולנו יודעים. שזה שהממשלה הרופסת הזו שלחה אתכם למות סתם לא נחשב, כי האדם רואה לעיניים וה׳ ללבב. כי הלב שלכם היה נכון למות לא בעבור שקט זמני. אלא בעבור ביטחון אמיתי. וככה אנחנו נזכור אתכם. ולא רק בימי זכרון.